״המסע הזה יהפוך אותי למהנדס טוב יותר״ 

סיפורים משפחתיים, מכתבים מהבית וזיכרון שחיבר בין הדורות ליוו את 23 חברות וחברי משלחת אפקה לפולין. במשך שבוע נפגשו סגל, סטודנטים ובוגרים עם עברה של יהדות פולין, וגם עם שאלות על אחריותם לשאת את הזיכרון הלאה.

״המסע הזה יהפוך אותי למהנדס טוב יותר״, אמר אחד הסטודנטים שהשתתפו במשלחת אפקה לפולין. המשפט הזה מבטא משהו שקשה להעביר בתיאור מסלול הביקורים: את המקום שתפס המסע בחייהם של מי שיצאו אליו, ואת המחשבות שעורר על האדם שיהיו גם לאחר החזרה לשגרת הלימודים והעבודה.

המשלחת יצאה בשותפות מלאה עם אגודת הסטודנטים וכללה 23 חברות וחברי סגל אקדמי ומנהלי, סטודנטיות וסטודנטים, בוגרות ובוגרים, ובהם יו״ר האגודה ירין שושן. המסע תוכנן לחודש מרץ ונדחה בעקבות המלחמה עם איראן. כשיצא לבסוף לדרך, המציאות בישראל והסיפורים שהביאו המשתתפים מהבית היו חלק בלתי נפרד ממנו.

ההיסטוריה פגשה את הסיפור המשפחתי

בוורשה, בלובלין ובקרקוב ביקרה המשלחת בבתי כנסת ובאתרי מורשת יהודית, והכירה את חיי הקהילות שהתקיימו בפולין לפני השואה. לצד העיסוק בחורבן, נחשפו המשתתפים לחיים שקדמו לו ולסיפורי מי שהיו חלק מהם.

לאורך הדרך קיבלה ההיסטוריה גם שמות וקשרים אישיים. שיר יומה, מנהלת היחידה לבינלאומיות וראש המשלחת; עו״ד קרן בן חיים, מנהלת אופק, מרכזים לפיתוח מיומנויות; ד״ר דן הרמן, ראש התמחות רכב בתוכנית להנדסה מכנית באפקה; ובוגר אפקה דוב הופמן, שיתפו בסיפוריהם המשפחתיים. העדויות האישיות הפכו לחלק מהזיכרון המשותף של הקבוצה וליוו את השיחות בין הביקורים.

המשלחת קיימה ארבעה טקסי זיכרון: בטרבלינקה, במיידאנק, ב״יער הילדים״ שבזביליטובסקה גורה ובאושוויץ בירקנאו. המשתתפים הדליקו נרות, שיתפו בסיפורים משפחתיים, התייחדו עם זכר הנספים ושרו את ״התקווה״. ביער הילדים נחשפו לעדותה של שורדת שואה שניצלה מבור ההריגה במקום.

מילים מהבית במיידאנק

באחד הרגעים המרגשים במסע, במהלך הטקס במיידאנק, חילקו שיר יומה וירין שושן למשתתפים מכתבים מבני משפחותיהם. בתוך ההתמודדות עם המקום ועם סיפורו, הגיעו אליהם מילים מוכרות מהבית. קריאת המכתבים עוררה התרגשות רבה והעניקה תחושת קרבה למשפחה, גם במרחק ממנה.

סיפור נוסף שליווה את המשלחת היה סיפורו של אורון ביילין ז״ל, שאיבד את חייו במסיבת הנובה ב־7 באוקטובר, זמן קצר לפני שהיה אמור להתחיל את לימודי הנדסת החשמל באפקה. אורון נקרא על שם סבו, ד״ר אהרון ביילין, ניצול שואה ורופא באושוויץ שהעיד במשפט אייכמן. הזכרתו במהלך המסע חיברה בין סיפורו של הסב, זכרו של הנכד והאובדן שנוכח בקהילת אפקה גם היום.

מה לוקחים הביתה?

לצד הביקורים והטקסים, נוצרו לאורך השבוע קשרים בין מי שבשגרה פוגשים את אפקה מזוויות שונות: בלימודים, בהוראה, בעבודה ובחיים שלאחר התואר. השיחות והשיתוף האישי אפשרו להם להכיר זה את זו מעבר לתפקיד ולמסלול הלימודים.

שיר יומה, ראש המשלחת: ״יצאנו למסע כקבוצה המורכבת מאנשים בשלבים שונים בחייהם, וחזרנו עם זיכרונות וסיפורים שנישא יחד. השיחות, השיתוף בסיפורים האישיים והתמיכה זה בזו יצרו בינינו קרבה שחיברה בין סטודנטיות וסטודנטים, בוגרות ובוגרים וחברות וחברי סגל. החיבור הזה הוא חלק משמעותי ממה שאנחנו לוקחים איתנו הביתה: תחושת שייכות לקהילת אפקה ואחריות להמשיך לשאת יחד את הזיכרון״.