פודקאסט מדברים הנדסה- פרק 40

תמלול

[דובר 1]
מהנדס מכני מוצא את עצמו כמעט בכל פוזיציה בתעשייה. אנחנו משתלבים בגלל הוורסטיליות בצורה נורא קלה בכל מקום, בכל סוגי החברות, ותמיד נדרשים, כי זה היתרון של ההנדסה הזאת. נורא נורא קל להתאים את עצמנו, נורא נורא קל להיכנס לנישות.

[דובר 2]
מדברים הנדסה, הפודקאסט של אפקה, המכללה האקדמית להנדסה בתל אביב, והפעם...

[דובר 1]
אז היי, אני אריאל, אני עכשיו מכינה בדרך להנדסה בשביל להתחיל הנדסה מכנית שנה הבאה, והבנתי שאת כבר סיימת בעצם תואר ראשון בהנדסה מכנית, ורציתי לשמוע על זה קצת. אז נכון, נעים מאוד, אני כן. אני סיימתי תואר ראשון בהנדסה מכנית, פה, באפקה.

וואלה, מגניב, מה מעניין אותך לשמוע? קודם כל, למה החלטת הנדסה מכנית? מבין כל הנדסות, ובכללי למה הנדסה?

אז קודם כל, זה סיפור מגניב לגמרי. למה הנדסה מכנית? אז הנדסה המכנית, בתפיסה שלי, היא האימא של כל ההנדסות.

כל ההנדסות נבואו והתחילו ממנה, ומשהו בדבר הזה קסם לי. אני עשיתי הנדסאי לפני הצבא, גם הנדסאי... איפה?

בטכניון, ואז התגעסתי. וכשהגעתי לימים פתוחים של אפקה, חיפשתי... כל הזמן חיפשתי איך להפוך את מה שקרה בהנדסאי, לקצת יותר ריסומי, ממש להמציא את עצמי, להביא את עצמי לידי ביטוי.

היה משהו במכנית שהוא פשוט... הרגשתי נכון, למרות שכולם אמרו לי, עדיף לך תעשייה וניהול, זה יותר מתאים לך באופי, זה יהיה לך יותר קל. אבל היה משהו במכניקה, בלחבר דברים, בלראות איך זה בנוי בלהביא את זה, להיות פיזי על השולחן, שקסם לי, שפשוט משך אותי.

ואפקה, למה אפקה? אני בגדול התחלתי ללמוד פה כשהייתי בצבא. בצבא הייתי בקבע, ובאתי לפה ללימודי ערב.

וזה היה המקום שאיפשר את הלימודי הערב. ושמעתי עליו דברים טובים. וכשבאתי ביום הפתוח, אז הייתה חניה, וזה בכלל קסם לי.

היא לא הייתה חניה, והוא פתוח. כנראה שזה מושך אותי מאוד. אז דבר הוביל לדבר, ופשוט נרשמתי, התחלתי.

גם אני עשיתי מכינה, אגב. ככה שזה מגניב ממש לשמוע אותך. איך את חובה את המכינה עד עכשיו?

זה קושי כיפי, שללמוד משהו חדש. כאילו, זה דברים שאף פעם לא התעסקתי בהם. אני צריכה את המכינה, כי בכלל למדתי אותי אומנית ועיצוב.

ודרך הצבא בכלל נפתחתי על העולם הזה. וזה כיף, ללמוד עם החבר'ה, והמרצים. אני מעריצה שלהם בקטע, אל תראו את זה.

בקטע גרופי כזה. כן, ממש. אבל המכינה מדהימה.

זה דברים שלא חשבתי שאני אצליח לעשות בחיים, בעיקר לא בתקופה כזאת קצרה, ולהבין דברים. ואני מרגישה שהמכינה זה השלב שלא אמור להיות כיפי עדיין. ואם בינתיים אני נהנית, גם אם קשה לי, ולפעמים אני רוצה שאני בוכה, אבל אני עדיין נהנית.

אז זה נראה לי שיהיה טוב בתואר. אם זה בינתיים ככה. רציתי לשאול, הרי אמרת שאת רצית הנדסה מכנית בשביל להתנסות, ולהבין איך הדברים עובדים, שזה בול מה שאני מרגישה.

רציתי לדעת אם את מרגישה שהלימודים עמדו בציפייה הזאת, שלהבין איך הדברים עובדים, ולהביא את עצמך לידי ביטוי, וממש להתעסק. כן ולא. הלימודים נותנים המון ידע.

המון תיאוריה. עם המעבדות וכל, יש גם איסומיות ויש מעשי. אבל הטריק האמיתי זה לדעת לקחת את התיאוריה הזאת, ולהשתמש בה.

וזה גם הלימודים הביאו, אבל אליי בדרך אחרת. אני התנדפתי המון במהלך התואר. השתתפתי בהרבה מועדונים פה שיש במכללה.

אם זה מהנדסים ללא גבולות, וסודקות את עקרת הזכוכית, כל מיני תוכניות שהיו פה, כמעט כל תוכנית שמישהו זרק פה, אמרתי כן אני, אני, אני. ומתוך הדבר הזה, בעצם היו לי את ההזדמנויות, לקטתי את ההזדמנויות לקחת את התיאוריה, שלמדנו ואת המעבדות שעשינו שהיו מדהימות. ונתנו המון המון המון רקע, ובעצם להביא את עצמי ולבטא את עצמי.

אז כן ולא כזה, וזה אגב ממש ממש מומלץ. זה אחד הדברים שהכי עזרו לי, אחר כך בתוך הקריירה ובריאיונות עבודה, זה שהיה לי את התעודות, את הפרויקטים בתוך הרזומה של תראו עשיתי, ואני גם יודעת להסביר את זה כל כך טוב, גם אם לא הכי טוב בקורסים, אני יודעת להסביר את זה ולהראות את זה ולהדגים את זה, כי בניתי כזאת מערכת כאילו פיזית, לא רק ישבתי וחישבתי. זה מאמן, האמת שאני עובדת בחברת בת של תעשייה אווירית, וזה מאוד ניכר, אני מתה על המאנדסים שלנו אחד אחד, אבל זה מאוד ניכר מתי המאנדסים, זה לא אנשים שהתעסקו פיזית ובאמת, אלא רק באופן תיאורטי, ופתאום זה יורד אלינו, כאילו למחלקה הטכנית, ודברים לא עובדים כמו שצריך, פתאום רואים מאוד גם איזה מאנדס למד מה, מתי מאנדס מסוים עושה משהו, ובעצם זה מפריע לאירונילמיקה של המטוס, או מתי זה משפיע על, זה מרחמם יותר מדי רכיבים, כאילו זה מאוד מאוד ברור, זה גם אחת הסיבות שרציתי מכנית, אני רגע חוזרת לשם, גם כי באמת זה להבין הכל מהכל.

אני אשמח לשאול אותך משהו, בין הסיבות שאני בחרתי הפקה, אני גם באתי כזה ליום הפתוח, סתם חבר אמר לי כזה, יש לי שישי יום פתוח והפקה, נראה לי כדאי לך ללכת, אני חושבת שזה יתאים לך, לא ידעתי בכלל על המכללה הזאת למען האמת, ואז הגעתי בין הדברים שהתלהבתי מממש, מעבר למועדונים שנגנבתי עליהם לחלוטין, זה העניין של הכיתות המצומצמות, שכאילו החברה הכי טובה שלי לומדת בירושלים ומדהים לה, אבל למשל במדעי המחשב הם שלוש מאות תלמידים בחדר ההרצאה כאילו, לא בכיתה, ואחד הדברים שנדלקתי עליהם זה שזה באמת, זה מרגיש יותר מורים מאשר מרצים, וזה יותר שיעור מאשר הרצאה, אז רציתי לשאול אם זה באמת מרגיש יותר נכון. כן, זה מרגיש שיש משהו גם במבנה של הפקה, בקמפוס, באיך שהיא מתנהלת, וגם באופי קצת של המרצים ובאמת בכיתות הקטנות, שהופך אותה מצד אחד לנורא אינטימית, מצד שני גם לנורא גדולה ומרשימה. אני אפילו אגיד לך סקופים, שהרבה ממרצים פה גם מייעצים בתעשייה, והרבה פעמים כשאנחנו, אני די בקשר עם הרבה בוגרים פה, כי בסוף יש אחוות סטודנטים, אנחנו לפעמים מתייעצים, גם אחד עם השני, גם עם המרצים, להרים טלפון כזה קצת לאוסגו, שומר רגע, מה דעתך, או לשלוח לו מייל, וגם כשאנחנו כבר מבוגרים, ושיתופי פעולה, או לראות שמות של מרצים, כשקוראים כל מיני דברים בעבודה, אז מתוך האינטימיות הזאת, גם מפתחים את הקרבה הזאת עם המרצים, כדי באמת, בקולנוע זה כזה לשבור את הקרבה הזאת, כאילו קצת עוברים את הסיפור הזה של מרצה, ואל תפנו עליי כזה, יש המון המון תקשורת, גם בין הסטודנטים, זה חברויות לחיים, בגלל שזה כל כך קטן וממוקד, האמת שרציתי להגיד לך משהו מגניב על המכינה, הרי במכינה אתם מיקס של כל ההנדסות, גם אצלנו זה היה ככה, ואחד הדברים המגניבים שקורים פה בשנה הראשונה, שנה ראשונה של כל ההנדסות היא אותו דבר, ואז נוצר מצב שאנשים שאיתך מהמכינה, שכנראה למדו תוכנה או חשמל, הם ידעו איתך את השנה הראשונה, וזה מייצר איזשהו בסיס נורא נורא מגניב של החווה, אבל בהמשך זה גם נורא עוזר בפרויקטי הגמר, כי הם מגיעים למצב שאת אומרת, אוקיי, פרויקט גמר שלי הוא מגניב, הוא רובוט, אבל רובוט הוא לא רק מכניקה, יש בו גם הרבה תוכנה ויש בו הרבה חשמל, ויש איזה זיק קטן של משהו שאני לא כל כך בטוחה בו, ואז החבר מהמכינה שלומד חשמל, או החבר מהמכינה שלומד תוכנה, אפשר להתייעץ רגע ואומר, בטח בוא יושבי עם המרצה שלי, תבואי בסוף השיעור ונסגור פינה, אז יש בזה, זה מגיע מתוך האינטימיות, וגם מהמקום שמאפשרים את זה, פה. איזה כיף לשמוע.

קודם כל, המכינה זה, זה כבר מרגיש מדהים מבחינת, אנחנו תמיד נשארים ללמוד ביחד ופייסטיימים, וזה קל לי להבין את מה שאת אומרת ולראות את זה, כיף לי לשמוע שזה באמת ככה עם המרצים גם, ורציתי לשאול, מה את עושה עכשיו? כי כזה, את אמרת לי איך טוב שאנחנו גדולים. קפצנו.

אני מהנדסת NPI, באיזושהי חברה שהיא כבר מזמן לא סטארט-אפ, אבל מתנהגת כמו סטארט-אפ. הכי טוב. יש שיגידו.

לא, התחלתי שם לא מזמן, אני מאוד מאוד אוהבת את התפקיד, בעצם NPI זה מעבירים מוצרים משלב הפיתוח לעיצור, אז יש בזה, אם דיברנו על זה שההנדסה מכנית, יש בה המון מהכל, הרבה מהכל, אז בתפקיד הזה יש הכל מהכל. עושים קצת תהליך, וקצת ניהול פרויקט, וקצת הרכבות, וקצת חומרים, ממש מגניב. בעברי, במשרה לפני מה שנקרא, אז עבדתי בחברה שהיא קצת יותר גדולה, קצת יותר מוסדרת, מאוד מזכירה את התעשייה האווירית, שדיברתי עליה, וזה קצת כזה, משהו שמגניב, שתכירים.

מהנדס מכני מוצא את עצמו, כמעט בכל פוזיציה בתעשייה. אנחנו משתלבים בגלל הוורסטיליות, בצורה נורא קלה, בכל מקום, בכל סוגי החברות, ותמיד נדרשים, כי זה היתרון של ההנדסה הזאת, נורא נורא קל להתאים את עצמנו, נורא נורא קל להיכנס לנישות, גם אם זה של הנדסה אחרת, לפעמים, אנחנו מאוד מהר לומדים להסתגל לדבר הזה, וגם חברות גדולות, כמו שאמרתי, גם חברות קטנות, כל הדברים האלה, מאוד מאוד דורשים את המהנדס המכני שם, את הפרופיל של המהנדס המכני, שיודע לתת, שיודע לפתור את הבעיות, שהוא לא תמיד מתמחה בדקות, של הנקודה, אבל כן יודע לתת את התשובה הנכונה, על השאלה שנשאלה. כשהתחלתי את התפקיד שלי בצבא, זה היה תפקיד חדש, ואת הקורס שלי עשיתי בתעשייה אווירית, בעצם, ואני זוכרת, בין הדברים שממש, אני חושבת, היו אבני דרך בשבילי, זה שרק הגענו, ומישהו ביקש מאיתנו להביא את הטורק, עכשיו אני לא יודעת אם מה זה טורק, ואז הוא הסביר לנו, ומישהו אחר מהתעשייה שלו, היה קשור לקורס, מה זה, תשע שנים, הפרויקט הזה בפיתוח, וזה מה שהביאו לנו את הבנות האלה, ואני זוכרת, שבאתי פעם ראשונה למילואים, אחרי שכבר עבדתי שנתיים בתעשייה, ובאותו תפקיד שלו, אני ממש זוכרת, שראיתי אותו, ואמרתי לו, אתה יודע מה אני עושה עכשיו? אני טכנאית קטמם בתעשייה אווירית, כאילו בחברת בת שלכם, והחברה שלי, יש לנו מהנדסות תוכנה, אבל מבחינת מהנדסות, מכניות או חשמל, או מערכת, אין לנו נשים בכלל, בחברה, ורציתי באמת, לשאול, אני אגיד רגע דיסקרייבר, לפני שאני אסיים את השאלה, אני גם לא רוצה שזה שאנחנו בנות, בתעשייה מכנית, יהיה איזה שוס גדול, ואיזה משהו מיוחד, ומגיע לנו פרס על זה, כי זה אמור להיות רגיל, אבל באותה נשימה גם, המציאות שלנו היא שכרגע, זה כן לא משהו שיותר מדי רגיל לראות, וזה כן משהו שיכול להיות, כשאני אגיע למקום הראשון שלי, או שזה יתקבל בטוב, או שלא בטוח, מצד אחד לא בלי לשים על זה הילה יותר מדי, אבל מצד שני אנחנו כן כרגע במציאות, שזה עדיין לא לגמרי בנורמה, לראות בחורה שהיא בהנדלסת מכנית, הרבה גבות תורמו, כשאמרתי שאני הולכת ללמוד הנדסה מכנית, ורציתי לשאול, אם את אי פעם נתקלת בזה, בעבודה עכשיו או בעבודה הקודמת, או בחיפוש עבודה, או בהתמחויות בלימודים, איך להיות אישה בהנדסה מכנית? איזו שאלה טובה זאת. אני באופן יצחי בת יחידה בין גברים, זה כבר העניין, שם דבר גם במשפחה אצלי, טוב כן עובדת רק עם גברים, זה הגיוני, נושא ההנדסת המכנית כאישה, אגב אישו שמדברים עליו המון, אנחנו מדברים על זה בסיחות ברזייה, כזה בעבודה, ושומעים על זה הרבה בדברים, אני חובה באמת, שאין הרבה נשים סביבי, אני יודעת שיש המון מוכשרות, וחוקרות ומדהימות, בכל מיני תפקידי מפתח, זה לא מספיק, אני חושבת שדווקא, מה שמדהים אותי בכל הסיטואציה הזאת, זה שההנדסה המכנית, זה בילד אין, לנשים, כל המולטיטסקים, לרוץ לכל מקום, לראות את כמה לבלים, של הדברים, זה מוח של אישה, לא יישמע שאני מזלזלת בגברים, אבל מוח של אישה, הוא מאוד מותאם לזה, ויחד עם זה, יש הרבה משרות, של מהנדסים מכנים, שהם באמת קצת צובעים אותם, בקטע של הגריז על הפרצוף, ומברג ביד, ואולי זה קצת מרתיע נשים, אבל, המציאות היא אחרת, תפקידי מהנדסת, מכנית, היא לא בהכרח, מברג ביד, זה כיף, יש לזה יתרון, וזה נותן נופח משגע, מי שמוצאת את עצמה עושה את זה, אבל יש המון תחומים שהם לא כאלה, והלוואי, אנשים יזכירו להיכנס, כי זה מקום מטורף, לביטוי של יצירתיות, שיש משהו בהנדסה מכנית, שאין אותו מהנדסות אחרות, שבאמת אפשר להיות יצירתי, את סיפרת קודם, שאת באת מעולם של עיצוב, מה אם לא סוליד, או כל תוכנת מידול אחרת, של פרידי, שאת בעצם חולמת, או חושבת על איזשהו משהו, וגורמת לו להיראות, פיזי, הופכת אותו לפיזי, חושבת, רגע, איזה חומר הייתי עם פה, איזה צבע נכון לתהליך הזה, זה גם אישו מאוד גדול, באיזה צבע עושים דברים, והדבר הזה הוא כאילו, את אומרת על פניו, מה זה נורא גברי, תכלס יש כל כך הרבה, רמות ולבלים, וזה כל כך מסועף, שבאמת הלוואי ואנשים יבואו, אז מישהו שומע אותנו, בואו, כיף אצלנו, יש לנו גוגיות. את יודעת איזה התמחויות באחרת, כל הזמן שואלים אותי, איזה התמחויות בא לי, אבל אני אומרת, אני לא יודעת, כי זה בשנה, שנייה של אישית רק, אבל כן, יש לי רעיונות, ברור לי שזה ישתנה עוד מלא פעמים, תתתי לדעת מה את בחרת, ומה הוביל אותך לבחור את ההתמחויות האלה. אני עכשיו אתן גם איזה דיסקליימר קטן, אני לא עושה שום דבר שקשור להתמחויות שלי, אף פעם גם לא עשיתי.

זה הכי כנה והכי שם על השולחן. אני בעד ללמוד בשביל ללמוד, ולא בהכרח... טוב שאמרת את זה, אני אגיד תכף משהו די תומך בזה, אני עשיתי מוצקים, מוצקים ו...

מוצקים ורובוטיקה, מחטרוניקה, כאילו ככה זה נקרא פה, וזה נתן המון המון ידע נוסף, שאני היום מיישם את אותו, אבל אני לא בטייטל של זה, כמהנדסת שעושה מחטרוניקה, לא, זה לא שם, אף פעם גם לא הייתי, אבל אם יש משהו שאני עשיתי, בתקופת הלימודים שלי, שאני באמת באמת ממליצה, זה אם יש קורסים שמעניינים אותך, גם אם זה מפקולטה אחרת, שווה לקחת אותם, שווה ללמוד אותם, כי אמרנו את זה הרבה, הזכרנו את זה המון פעמים, שמהנדס מכני זה הכל מהכל, וזה מיקס וזה בליל, ואנחנו אלה שמרגזים את כל האירוע, למשהו שלם, בסוף איך שלא יהיה, התוכנה עושה את מה שהמכניקה אומרת, כי הנייר סופג הכל, ולחשמל מתאימים את עצמם אלינו, ותעשייה עובדים לפי הזמנים שלנו, כי זה פשוט ככה, המהנדס מכני הוא בדרך כלל, הציר המרכזי, אם נשתמש במונחים מכנים, וכשאת נמשכת, לתחומים, לקורסים שמעניינים אותך, אז הדברים יחליקו לך, אז גם תגיעי למשרות, כי כבר יהיה לך את התוכן הזה יושב בראש, או במקרה אחר, אם יבוא לך איזשהו ג'וק לראש, שיבוא לך פתאום עכשיו, לקנות ארדואינו, ולהטפיס איזה חלק במטפסת, ולעשות ככה הוקוס פוקוס, ולייצר לעצמך איזה מאכיל חתולים אוטומטי, סתם לבית שיהיה, אז ילך את הידע הזה וילך את הכלים האלה, אז אל תגביל את עצמך, ככה כמהנדס, כל הזמן כמהנדס מכני בפרט, כל הזמן צריך לחשוב אוכבי, ולא לחשוב צער, כדי לראות את הדברים, להרגיש אותם, לחוות אותם. מה בעצם את למדת בתיכון, אם היית צריכה את ההנדסה, כאילו את המכינה להנדסה גם כן? אני למדתי ביולוגיה וביוטכנולוגיה, ואני הייתי, בראש שלי היה מסלול, שאני הולכת לעשות רפואה, ולא, זה לא קרה, ואני שמחה על זה מאוד, אם יש משהו שאני אומרת כל יום ביומו, אז אני כל כך שמחה, שאני במכנית, בין זאת שאתה כל הזמן צוחק עלי, שאני מתרגשת כשאני רואה חלודה, וכל מיני קורוזיות למיניהן, ואני כזה, יו זה מגניב, זה ככה, זה מגישה כל כך חנונית, בקטע טוב, כאילו באמת.

מה הפאשן שלך? את יודעת, זה משהו מעניין, הייתה לדבר על זה עם אחד המהנדסים אצלנו, ורציתי, בגלל שלא באתי מהעולם הזה, אז לפעמים כשקשה לי, בימים שממש ממש קשה לי, אז כאילו יש לי מין תחושה כזאת, של על מי אני עובדת, שאני בכלל יכולה לעשות את זה, אני מכירה, יש לי חברים שלומדים כאילו, הנדסה מכנית או הנדסת מכונות, שהם אנשים שאני תופסת כאילו, כל כך חמים כאלה, ושתמיד התעסקו בזה, ולהם קשה, ואז אני עומד כזה, על מי אני עובדת שאני בכלל יכולה לעשות דבר כזה, כאילו ישר כזה נותנת לכל החוסר הביטחון להגיע, ואז הצלתי לדבר על זה, עם אחד המהנדסים שלנו, שהוא כזה, הוא בכלל במרכזות הברית, והוא עשה באירונותיקה ובעוד משהו, כאילו בן אדם מטורף, באמת מטורף, ואז הוא צחק, כשאמרתי לו את זה, ואמר כזה, Welcome to the club, כשאתה יהיה מהנדסת, ואתה יהיה מהנדסת, כולם יבואו אלייך עם שאלות, לא יהיה לך מושג, את הצטריכי להבין, את הצטריכי לתת להם תשובות, ולך אין למי לפנות עם התשובות, אז רציתי לשמוע ממך, אם אי פעם הרגשת את החוסר הביטחון הזה, את הפחד הזה של כזה, מה אני מתעסקת בדברים הגדולים האלה, כאילו בכלל, כן, בעיקר כשזה אחד המוצרים שלנו, זה מוצר רפואי, ואז המחשבות של, או-או, אם אני טועה פה, יכול להיות שזה ישפיע על מישהו, בהמשך, כן, אבל באותה נשימה, אני גם אומרת לעצמי, בהכי כנות, בסוף כשאני נותנת תשובה, כשפונים אליי עם שאלה, אני חוקרת לעומק, אני קוראת, אני לומדת, אני משקיעה, אני לא הגעתי לפה סתם, עוברים דרך, עכשיו, כאילו, את בטח מרגישה את זה, במחינה, את סופגת אלייך את הדברים, ואת אומרת, אוקיי, זה קשה, אבל יש לזה ערך. לגמרי. ובתוך הדבר הזה, אז את גם בונה עם הזמן, את האמון שלך בעצמך.

יש דברים שאני היום, נמצאת בתעשייה, שאני יכולה להגיד שמראש אני כבר מזהה אותם, כאיזושהי, נקרא לזה בייס, כאיזושהי הסתייה, כמשהו שהוא לא נכון, וצריך לתקן אותו, ולא תמיד הבוס שלי אומר לי, תקשיב, אני צריך עכשיו לתקן פה ופה ופה, לפעמים אני אומרת, אוקיי, עכשיו אם אני מתקנת את זה, כדי שהדרך של כולנו תהיה מאוד מאוד צלולה וקלה יותר לפעם הבאה, גם לי, גם למי שיבוא אחריי, גם למי שהיה פה לפניי, אלא יותר פשוט, ואת מקבלת החלטות מתוך המקום הזה של, את מוצאת את האיזון, את הבלנס בעצמך, ואת אומרת, אוקיי, אני מספיק לומדת, יש לי את המקום הזה, אני הגעתי עד שהגעתי, זה לא משנה מאיזה רקע הגעת, זה כאילו משהו שחשוב שתכניסי לעצמך לראש, היצוב לא כזה, על מובניו, לא כזה רחוק מהנדסה, אמרנו זה, יש פה המון ביטוי עצמי, יש פה המון לענות על שאלות שקופצות לך בפנים, ואת כאילו צריכה לתת להם מענה, אז גם פה, רק שפה זה קצת יותר שקול, וקצת יותר מתמטי, וכאן מגיע הערך המוסף של הלימודים, כאן זה ממש קריטיקי, את לא נותנת תשובה מצוצה מעצמה, וואלה, את ישבת ולמדת את כל הקורסים, ואת הגשת את כל העבודות, ואת לא רימית, שזה נורא נורא נורא חשוב, אז תהיה בטוחה בעצמך, יש את החששות, אבל צריכה לדעת לשים אותם בקופצה, ולהגיד בסדר, שמעתי, קיבלתי, תודה רבה, ילד פנימי, שב בשקט, עכשיו אני גדולה, אני יכולה. אני עשיתי שנת שיירות, ואז אמרתי, אני אעבוד שנתיים, אחסוך כסף, ואתה עושה את הטיול הגדול, ושם אני אמצא את עצמי, ואז התחילה המלחמה, 300 ומשהו ימי מילויים, ואמרתי, וכבר הכנתי את עצמי להתפטר, ולצאת לטיול, שכבר היה לי כל כך קשה בעבודה, רק הרגשתי שאני צריכה את הצעד הבא, בטיולה אני אעשה אפק מעבר, בטוחה, אני אעשה ניהול, תמיד הייתי בן אדם של אנשים מאוד, תמיד חשבתי שאני אהיה במשהו אומני, ופתאום דיברתי על זה עם חבר, ואז הוא היה כזה, אה, מה אתה הולכת ללמוד נדסת מכונות? והייתי כזה, אני, נדסת מכונות, נראה לך שאני אעשה נדסת מכונות, איך, כאילו, זה נראה לי כל כך לא ברמתי, ואז הוא היה כזה, מה, לא דעת, טובה בזה, עכשיו, מדובר במישהו שבנה לעצמת המחשב, כאילו, הכי חנון בקטע טוב, שלא ייחס עליי, ואז הייתי כזה, רגע, למה החלטתי, איפשהו באיזה גיל תשע, החלטתי שמתמטיקה, לא בשבילי, למה?

כאילו, ישבתי, חקרתי קצת על הדבר, ואמרתי, וואו, כי כשהייתי ממש ממש קטנה, בגיל שכאילו, כל החלומות פתוחים, אמא שלי שאלה אותי מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה, אמרתי לה, אני רוצה להמציא משהו שיעזור לעולם, אז אמרתי, למה לא לחזור רגע למקורות, כאילו, רגע, את כל החוסר הביטחון הזה שנבנה עם השנים לזרוק לצד, ולעשות את זה, תמיד אהבתי להבין איך דברים עובדים, ולהמציא דברים, והיצירתיות, כאילו, זה פשוט עד עכשיו בא לידי ביטוי בעיצוב, ואומנות, ואנשים, וכו' וכו' והברכה, למה לא רגע לתת את הצ'אנס שם? ובינתיים כיף לי, ושוב, אני מרגישה שזה לא השלב שאמור להיות כיפי, ולא ידעתי שאני יכולה ליהנות מפיזיקה ומתמטיקה, ככה, בחיים, כאילו, אז אני ממש שמחה על זה, ממש.

איזה אמיצה, וואי, איך אני שמחה בשבילך, ממש. אני חושבת שזה פרח סקופ, שאני הייתי, אני דיסלקטית, ודיסקרפית, וכל ההפרות קצב, וריקוד, וכל הדבר הזה, וכאילו, כשאמרתי שאני הולכת ללמוד הנדסה, ערים מוגבות בקטע של, למה את רוצה לסבול? מה קורה איתך?

ויש משהו שגיליתי, בשנה הראשונה, בקורס על גברלינארית, שבתיכון, וגם קצת במחינה, כשמחשבים את האיקס, ומנסים למצוא אותו בתוך המשוואה, ומי ומה, אז הוא סתם איקס, הוא סתם פרמטר, וכשכבר נכנסים לתוך הקורסים, ואת אומרת, רגע, יש מצב שהאיקס הזה, או הוואי הזה, זה בדיוק הגובה, שמישהו על כיסא גלגלים, יוכל להגיע לקחת משהו מעמדיו, ואז פתאום, פתאום הפרספקטיבה היותר בוגרת הזאת, המשוואות, הם פתאום מסתדרות, ויש יותר מוטיבציה ללמוד אותם, אני מקווה שהמשיך להיות לך ממש ממש כיף בלימודים, אני מאחלת לך שהכיף הזה רק יעמיק ויגדל, ויהיה מנהים יותר, ושתממשי את עצמך. תודה אהובה, וממש בהצלחה בכל דבר שתעשי, ושיהיה עוד ועוד ועוד בנות שהצטרפו לסיירת. אמן, תודה רבה, מחכות לך.

אני בדרך.